פסק-דין בתיק ב"ל 12236-11-11

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.10.11 (להלן: הוועדה) שקבעה למערערת 5 אחוזי נכות לפי פריט 47 (4) א-ב.

2.         המערערת נפגעה ביום 20.7.10 עת ירדה מהאוטובוס, עיקמה את כף רגלה, רגל ימין, ונגרם לה שבר במסרק 5.

3.         לטענת ב"כ המערערת הוועדה לא נימקה את החלטתה כדבעי, לא התייחסה לממצאים של ד"ר קליר כנדרש ואף לא נימקה את אי ההפעלה של תקנה 15. לנוכח זאת יש מקום, לטענת ב"כ המערערת, להחזיר את העניין לוועדה הרפואית.

            לטענת ב"כ המשיב לא נפלו פגמים בעבודת הוועדה, שנימקה החלטתה בצורה מספקת לגבי כל העניינים הצריכים.

4.         לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים, אני סבור שיש לקבל את הערעור, מהנימוקים שיפורטו להלן. יש לזכור כי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הינו בשאלה משפטית בלבד ואין בית הדין מחליף את שיקול הדעת הרפואי של הוועדה המוסמכת.

5.         במקרה דנן קיימה הוועדה שתי ישיבות בעניינה של המערערת, כאשר בא כוחה של המערערת זומן והופיע יחד עמה לישיבה שהיתה ביום 7.8.11. בתום הישיבה ביקשה הוועדה לקבל צילום עדכני של עצם המסרק 5 מכיוונים שונים, בהשוואה לכף הרגל השניה, כעולה מסעיף 23 לפרוטוקול. לאחר קבלת הצילומים השלימה הוועדה את הדיון. הוועדה מציינת בפרוטוקול מיום 2.10.11 כי לתובעת היה שבר בכף רגל ימין של "הזיז של הבסיס עצם מסרק 5 ימני שלא התחברה באופן מלא".

6.         הוועדה מציינת כי היא עיינה בחוות הדעת של ד"ר קליר מיום 11.7.11. נציין כי אין מדובר בחוות דעת אלא במסמך רפואי קצר. בממצאיו מציין ד"ר קליר כי "מדובר בחיבור לא מושלם של שבר בסיס 5 ימין... וכי אופי התלונות... מעידים על תסמונת rsd, אמנם בצורה לא קשה...". בסיכומו של דבר סבר ששיעור הנכות שיש לקבוע לה הינו 10% לפי פריט 49 (1) (ב).

7.         הוועדה דנן התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קליר במפורש והיא מציינת: "הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר קליר מיום 11.7.11 ואינה מקבלת מסקנותיו. אין עדות ל-rsd". בנסיבות אלה ברור כי הוועדה מתייחסת הן למסקנותיו והן לממצאים שבעטיים סבר ד"ר קליר שיש לקבוע נכות בשיעור 10% - תסמונת rsd. מאחר שהוועדה סברה ש"אין עדות ל-rsd" היא גם אינה מקבלת את מסקנותיו וקובעת למערערת נכות בשיעור 5% בלבד. מדובר בהתייחסות מנומקת ומספקת ובכך סגי.

8.         מפרוטוקול הוועדה עולה כי בחלק הממצאים (בסעיף 21) נכתב שבצילום אליו נשלחה המערערת נמצא "שבר... שלא התחבר באופן מלא". לעומת זאת, בסעיף שלאחריו (סעיף 22) נרשם " חשד לאי חיבור". לא ברור מדוע לאחר שבממצאים נכתב מפורשות כי השבר לא התחבר באופן מלא, נכתב אחרת באבחנות שמופיעות בסעיף שלאחר מכן - "חשד לאי חיבור". מסעיף 21 עולה כי אין מדובר בחשד אלא בממצא ברור וודאי. באבחנות נרשם, אפוא, דבר שאינו תואם לממצא שעולה מהצילום, כפי שזה נכתב בסעיף קודם לכן. מדובר, אפוא, בשני כתובים המכחישים זה את זה ואינם מתיישבים זה עם זה: בעוד בסעיף 21 מדובר במסקנה וודאית של אי חיבור, הרי שבסעיף 22 מדובר בחשד בלבד, מה שמקטין, אולי, את הליקוי. עניין זה צריך הבהרה ולכן נכון להחזיר, אפוא, את העניין לוועדה כדי שתסביר האם מדובר בחשד בלבד או שמא מדובר באי חיבור, כפי שעולה מהצילום.

8.         באשר להפעלת תקנה 15, טען ב"כ המערערת כי הוועדה לא נימקה החלטתה. מעיון בסעיף 24 לפרוטוקול הוועדה מ-2.10.11 עולה כי הוועדה ציינה "אין מקום להפעלת התקנה". הוועדה אינה מסבירה עמדתה. אף בדיון הראשון מיום 7.8.11 הוועדה אינה מתייחסת באופן מנומק להפעלת תקנה 15. נכון, אמנם, שבדיון בוועדה בדרג ראשון בפני ד"ר ויסברוד יש הנמקה מדוע אין מקום להפעיל את תקנה 15. יחד עם זאת, במקרה זה הוועדה דנן אינה מסבירה החלטתה. היא אף אינה מפנה לנימוקים שנכתבו ע"י ד"ר ויסברוד. בנסיבות אלה לא יצאה הוועדה ידי חובתה לעניין הנמקה לאי הפעלת תקנה 15 כנדרש.

סוף דבר

9.         עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, וזו תבהיר האם נראה בצילום שהעצם לא התחברה באופן מלא או שמא מדובר בחשד בלבד. לנוכח הבהרה זו תשלים את הנמקתה בעניין שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי. כמו כן תתייחס הוועדה להפעלת תקנה 15 ותנמק החלטתה.

ניתן היום,  כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: